בזק בינלאומי בע"מ נ' ג'אנם

פסק דין

1. התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה ע"ס 3,181 ש"ח בגין שיחות שבוצעו מקו טלפון שבבעלותו, לחוץ לארץ, שלא שולמו.

2. הנתבע אינו מכחיש כי קו הטלפון הנדון בבעלותו, אך טוען כי לא בוצעו ממנו שיחות לחו"ל, וכלשונו בתצהיא התומך בהתנגדות: "הנני מצהיר בזאת כל לעולם לא יצרתי קשר לחו"ל בכלל ולא אף אחד מטעמי, (סעיף 3 לתצהיר).

3. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, אליו צירפה את פירוט השיחות וכן תכתובת בין הצדדים.

הנתבע ויתר על חקירת המצהירה (ראה פר' מיום 6.3.12) ולפיכך יש לראות את העובדות שבתצהיר זה כנכונות, כולל העובדה שבוצעו שיחות לחו"ל מקו הטלפון שבבעלות הנתבע, כמתואר בתצהיר ובנספחים לו).

על משמעותה של הימנעות מחקירת עד רלוונטי ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, עמ' 1949 (2009).

4. פשיטא, כי כבר בשלב זה עמדה התובעת בנטל המטול עליה להוכיח את תביעתה, שכן על דרך הכלל, הנתבע אחראי לשיחות שמבוצעות מקו הטלפון, ואין נפקא מינא אם ביצען בעצמו או מי מטעמו.

בכל מקרה, איני מקבל את גירסת הנתבע, שהיתה רצופת סתירות, ואפרט.

5. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע:

"בפברואר ידעת שחייבו אותך על משהו שאתה לא אמור לשלם?

ת: את מה שלא הייתי צריך לשלם, מיד ניגשתי ואמרתי שאני לא משלם את החוב של בזק בלבד, ולא בזק בינלאומי" (עמ' 3 לפר', ש' 21-23).

דא עקא, לתצהיר הנתבע צורף מכתבו מיום 5.5.11, בו נרשם בסעיף 2 כי הנתבע "נדהם" מההתראה שקיבל מהתובעת, מיום 20.4.11, וכן כי "מייד לאחר קבלת התראה זו פנה הח"מ לחברתכם לבירור הנושא הנ"ל ולתדהמתו נאמר לו כי בוצעו שיחות ממספר טל' 098782344 לחו"ל למדינות שונות אשר בכלל הח"מ אין לו כל קשר...".

הנתבע הודה בחקירתו כי פנייתו הראשונה אכן היתה רק בחודש מאי (עמ' 4 לפר' ש' 8-9).

המדובר בסתירה חזיתית של עדות הנתבע, שהעיד כי גילה את הדבר ופנה לבזק עוד בפברואר, ולא בחודש מאי.

6. זאת ועוד: בעדותו העיד הנתבע כי בתקופה הרלבנטית לשיחות, ינואר 2011 – יוני 2011, לא עבדו אנשים אחרים במשרדו זולת מזכירה, אחותו, בשם מונא (עמ' 4 לפר' ש' 15-16).

דא עקא, עיון בנייר המכתבים שעליו נשלח מכתב התשובה לתובעת מיום 5.5.11, שצורף לתצהיר, מגלה את שמה של עו"ד נוספת, באותה כתובת, וכאשר אותו מספר טלפון נדון מתנוסס על נייר המכתבים.

איני מקבל את הסברו של הנתבע בחקירתו לענין זה, כאילו לוגו המשרד אינו משקף את המציאות, הן בשל כך שהרושם שעשה נתבע בעדותו היה בלתי אמין והן בשל כך שאין כל סיבה (ודומני כי יש בכך גם טעם לפגם) לכלול שם פרקליט בנייר מכתבים כאשר הוא אינו חולק אתו משרד עם הפרקליט הנוסף.

7. מעבר לכך, הנתבע נמנע מהבאת המזכירה, אחותו מונא, לעדות.

בע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד לה(1) 736, 760 נקבע כך:

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו הסבר סביר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה".